מחכה, מחכה שיקריאו את המספר שלי, כאן אין שמות, כאן ממספרים אנשים, לכל אחד יש מספר במקום שם.
"אבל שם הוא רק סימן", הסבירה לי פעם אמא, כשעוד עמדנו לעלות לארץ ישראל, "האישיות לא מתחלפת אם מחליפים לה סימן, השם נועד רק כדי לסמן את בני האדם, וגם את הלאומיות והדת שלהם. לפעמים השם לא מתאים ללאומיות, ואז כדאי להחליף אותו, אבל זה רק הסימן שמתחלף".
באותה תקופה גם אני רציתי לעלות לישראל, נמאס לי מהאנטישמיות בגרמניה, הסכמתי גם לשנות שם. אני זוכרת, פעם לא הסכמתי בשום אופן לעזוב את גרמניה, גרמניה זו המולדת שלי כל הזכרונות הטובים שלי מפה, לא הסכמתי בשום אופן לעזוב.
אבל אז, בבית הספר, קצת זמן אחרי שהטלר עלה לשילטון, נערך טקס "הכוכב הצהוב", או במילים אחרות: טקס ההשפלה ליהודים.
זה התחיל יפה בהתחלה, לא חשדתי בכלום, כוכבים צהובים גזורים מנייר התנוססו על הקירות, על כל כוכב הייתה אות, לא ידעתי מה היא מסמלת אבל הייתי בטוחה שתכף יסבירו לנו את פשרה.
וההסבר אכן לא איחר לבוא.
"בית הספר", אמרה המנהלת, "הוא מקום של ערכים, של שיוויון, המקום שבו כולנו מתחנכים, רוכשים ערכים, לומדים את החיים בחברה, ומקבלים שיוויון הזדמנויות ע"פ יכולותינו, הזדמנויות שיכולות להוביל אותנו בעתיד לשגשוג והצלחה בחיים.
אבל, מה הייתם אומרים אם היה מתברר לכם שיש בינינו גזע נחות יותר, גזלנים ורוצחים, אלה האנשים שרצחו את ישו, וכדי לקיים את מנהגיהם הם מסוגלים אף לרצוח?"
אני עד היום זוכרת כמה הזדעזתי מדבריה של המנהלת. לפתע היא קראה בשמי:
"איוונה רודליץ!"
נעמדתי; "כן גבירתי?"
"מה דעתך על מה שסיפרתי עד כה?"
"הזדעזתי מסיפורך גבירתי, אני מקווה שהאנשים הללו יבואו על ענשם, אם לא בחיים אז לפחות במותם. קשה לי לדמיין אדם המסוגל לבצע כדבר הזה". דיברתי את אשר על ליבי.
"שקר וכזב!", צווחה לפתע המנהלת, "והרי שאת, איוונה, המשתייכת לדת היהודית, מכירה את המעשים הנוראיים הללו מקרוב! היהודים--", המשיכה המנהלת, "---רוצחים נוצרים חפים מפשע ומשתמשים בדמם להכנת מצות, שזה המאכל שהם אוכלים בפסח, אחד החגים שלהם! היהודים גוזלים מאיתנו הזדמנויות, הם לרוב נבחרים למקצועות המבוקשים: רופאים, חברים בממשלה, רואי חשבון ועוד... וזאת למרות שם בקושים עובדים, חגים וימי זיכרון, כל כך הרבה יש להם, הם נעדרים כל כך הרבה מעבודתם, לא מבצעים את מחויבותיהם, ועדיין, נבחרים! הם מזלזלים בדת הנצרית, קוראים לעצמם עם סגולה, עם נבחר, אם ייכנס זבוב למרק שהם אוכלים, הם יוציאו אותו והמרק עדיים ייחשב אכיל וכשר, אך אם נצרי ייגע במרק - או אז האוכל טמא ואין לאכלו! היהודים הם כפויי טובה ויש להענישם, כפי שגם את אמרת. היהודים הם סכנה לציבור ויש להרתיע את כולם מפני היהודים, להתריע בזמן! אני אקרא כעת בשמם של כל הילדים היהודים ונתייג אותם בעזרת הכוכב הצהוב. אם יש בכם אפילו שמץ של כבוד לבית הספר, נא לא לגלות התנגדות, מי שיתנגד ייאלץ לשאת בהשלכות".
לפתע הבחינה איוונה בחייל נצרי לייד המנהלת והבינה שהוא כאן כדי לשמור על הסדר ולהרתיע מפני התנגדות. זה אכן עבד, רוב האנשים בחדר פחדו לזוז. כשהגיע תורה לא התאפקה איוונה וצרחה:
"כולכם שקרנים! מדברים על שיוויון אבל מתייגים אנשים על סמך גזע ותיאוריות שגויות שאין להן אפילו ביסוס, מכריחים את כל היהודים לעבור השפלה מזעזעת ובאותו זמן מטיפים נגד השפלות, מדברים על שיוויון הזדמנויות, יחס שווה לכל בני האדם, אבל לא נותנים את אותו היחס ליהודים!--"
סטירה מצלצלת השתיקה אותי. שטף של דם ניתז מלחיי והתמזג עם מעיין הדמעות שניגר מעיניי וזלג על פניי. החייל הדביק על חולצתי בכוח את הכוכב הצהוב ועוד חייל הוביל אותי בכוח למקומי ואחז בי במשךך כל הטקס, מוכן ומזומן להחטיף לי סטירה, אפילו מצפה לכך בקוצר רוח.
שבתי מבית הספר בבכי והודעתי לאמי שאני מוכנה לעלות לארץ ישראל בלי וויכוחים. אבל אז כבר היה מאוחר מדיי...
ועכשיו אמא שלי מתה. ואני עומדת כאן בגטו. עכשיו יקריאו את המספר שלי, כי כאן מתייחסים ליהודים כמו חיות שממספרים החקלאים:
1005---"
*************************************************
אני נפרדת מכם במתח למספר שיבוא, נתראה בפעם הבאה...
3>...
;){kind=link}