המשך לסיפור שלי אני ממש אשמח שתיכנסו(-:

גם היום האנס צפה על הגטו היהודי מבעד חלונו כדי להסתכל על הילדה ההיא.

"האנס, --", לפתע כנסה אמו לחדר, "---למה אתה מבלה כל כך הרבה זמן בצפייה בחלון בימים האחרונים?" שאלה.

מובן שהיא לא ידעה על איוונה, אבל היא ללא ספק חשדה במשהו.

"סתם, מסתכל" השיב לה האנס את תשובתו הקבועה.

"באמת?" שאלה אמו בחשדנות, והתקדמה לעבר החלון.

"אוי! איך יכולתי לשכוח?" הצטעקה האם ברגע שהציצה דרך החלון, "הגטו! רואים אותו מחלון חדרך!"

"נו, ו...?" שאל האנס.

"אני לא רוצה שתמשיך לצפות בו! צא החוצה! עכשיו! אני אתייעץ עם אבא שלך מה לעשות לגבי החלון ההוא".

"אל תגידי לו כלום! אני אצא החוצה ואפסיק עם החלון!" אמר האנס בתחינה.

"טוב" וויתרה האם, "אבל אני אמצא עם מה לכסות עם החלון ככה שלא תוכל לצפות בו עוד" היא אמרה.

"בסדר" אמר האנס, הוא ידע שהוא כבר ימצא דרך לצפות בחלון בכל זאת, כל עוד היא לא תספר לאביו על מעשיו, כי הוא בטוח יבין שהוא דואג למישהו/מישהי שם וללא ספק יחסום כל פעולה כזו מצידו".

האנס יצא החוצה והסתכל למעלה, כשראה שאמו אינה צופה בו דרך אחד החלונות, הפנה את פעמיו אל הגטו. אמו הייתה הרבה פחות חשדנית מאביו, הוא הרגשי ייסורי מצפון כששיקר לה, הרבה יותר מכשהיה משקר לאביו, שהיה חשדן הרבה יותר והיה מסוגל לשלוח אנשים יהודים אל מותם כאילו היה זה עניין של מה בכך...

לבסוף הוא הגיע לגטו, הוא ראה שהנערה עובדת ולכן הסתתר מאחורי הגדר במקום לטפס מעליה כמו בפעם הקודמת, היום לא הייתה לו הזדמנות להחליף את בגדיו לבגדי גטו...

לפתע הוא שמע קול קטן וצייצני מתחתיו וכאשר הרכין את ראשו לעבר מקור הקול, זיהה את הילדה הקטנה עם הבובה שהבריחה איוונה אל מחנה העבודה.

"שלום" אמרה הקטנה.

"שלום" חייך אליה האנס במתיחות, "איך הגעת אל מחוץ לגדר" שאל.

"איוונה השאירה אותי פה כדי שאתחבא, כמו תמיד" אמרה הקטנה.

"אהה..." אמר האנס.

"גם היום יש לך לחם?"

"כן" אמר.

"אני רוצה גם מיים בבקשה" ביקשה הקטנה בנימוס.

"אין מיים בגטו?" שאל האנס.

"יש אבל איוונה הזהירה אותי לא לשתות מהם, היא אמרה שהם מלוכלכים ולא טוב לשתות אותם" אמרה הילדה.

"שתי" הושיט לה האנס בקבוק מיים, מזל שהוא הביא שני בקבוקים, אחד בשביל איוונה ואחד בשביל הקטנה. הילדה גמרה את הבקבוק בלגימה אחת, כאילו עברו ימים מאז ששתתה יותר מכמה טיפות יחידות של מיים, מה שבעצם היה נכון.

"אתמול סיפרה לי איוונה את הסיפור של לכלוכית" קשקשה הילדה הקטנה.

"באמת?" חייך אליה האנס בפיזור דעת.

"כן, העבידו את סינדרלה הרבה מאוד, ולא היה מי שיגן עליה, עד שבא הנסיך והציל אותה".

"וואו..." אמר האנס בחיוך.

"לדעתי זה קצת דומה לאיוונה, כי אנשים רעים מעבידים ומעבידים ומכים אותה ואין מי שיגן עליה, ולה עצמה אין אפשרות להתגונן".

משו הכאיב לליבו של האנס כשאמרה את זה.

"אתה חושב שגם לאיוונה יהיה אותו סוף טוב?" שאלה אותו הקטנה בתקווה.

"אני בטוח בכך" אמר, מנסה לשכנע גם את עצמו בכך.

"אבל היא צריכה נסיך, זה תהיה אתה?" שאלה הקטנה.

והוא רק אמר "אני אעזור לאיוונה, לאיוונה וגם לך".